השגחה

  • כאשר ילד החולה בדושן עדיין הולך ויש מעקב מינימאלי אחר תפקוד הריאות (כמו מדידת הקיבולת החיונית המאומצת לפחות פעם בשנה), הוא יוכל כבר לערוך היכרות עם הציוד הטיפולי הרלוונטי ועם הצוות הבודק את התפקוד הנשימתי שלו.
  • בדיקת תפקוד ריאות מעמיקה יותר תבוצע בשלב שלאחר אובדן ההליכה העצמאית והיא צריכה לכלול מדידה של הקיבולת החיונית המאומצת ושל מהירות זרימת האוויר בשיעול. גם מדידות אחרות יכולות להועיל, כולל בדיקת רמת החמצן בשינה, ויש לכלול גם בדיקה זו ככל שהזמן עובר. תדירות הבדיקות תלויה בשלב צריכה להיעשות לפחות כל 6 חודשים. המחלה, אך בדיקת הקיבולת החיונית המאומצת.

חשוב מאוד לבדוק את סוגי הסימנים המעידים על כך שבנכם מתקשה לנשום ככל שהוא גדל. אם אתם חושבים שצפיתם באחד מהם, עליכם להודיע על כך למומחה הריאות המטפל בבנכם. צרו קשר עם הרופא כאשר בנכם:

  • נשאר חולה זמן ממושך עם זיהומים נשימתיים שנראים קלים לכאורה. לדוגמא, אם הוא מחלים באיטיות מהצטננות רגילה וההצטננות מתקדמת עד כדי גודש בחזה וברונכיט, זהו מצב המצריך טיפול אנטיביוטי;
  • עייף יותר מהרגיל;
  • מראה סימנים של קוצר נשימה, או שאינו יכול ”לתפוס“ את נשימתו או מתקשה לסיים משפט;
  • סובל מכאבי ראש כל הזמן או בבקרים;
  • מנומנם לעתים קרובות ללא סיבה;
  • מתקשה לישון, מרבה להתעורר, מתקשה להתעורר או סובל מסיוטי לילה;
  • מתעורר תוך ניסיון לשאוף אוויר או אומר שהוא מרגיש שלבו פועם בחוזקה;
  • מתקשה להתרכז. 

Information based on consensus statement (published in January 2010)