טיפול שיקומי

פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק

אנשים הלוקים בדושן זקוקים לסוגים שונים של סיוע מאנשי מקצועות הבריאות השונים במהלך חייהם. חלק גדול מהטיפול יינתן על ידי פיזיותרפיסטים ומרפאים בעיסוק, אך ייתכן שיש צורך גם בתרומתם של אנשי מקצוע מתחומים נוספים, כולל רופאים ומומחים לשיקום, מומחים לסדים ולמכשירים אורטופדיים, ספקים של כיסאות גלגלים וציוד אחר. ייתכן שיהיה צורך לערב גם כירורגים אורתופדיים.

הטיפול ביכולת המתיחה של השרירים ומניעת נוקשות מפרקים (קונטרקטורה) הם חלק מההתערבות ואילו חלק משמעותי נוסף הוא התאמת הסביבה והתאמת אביזרים שונים לקשייו של הילד והמתבגר.

מטרת המתיחות היא לשמור על טווחי התנועה בתחום סביר, לשמור על יכולת טיפול סיעודי טוב ולגרום להרגשה נוחה. תוכנית המתיחות תבוצע בהשגחת המטפלים (פיזיותרפיסט / ריפוי בעיסוק), אך צריכה להיות חלק מהשגרה היומית במשפחה.

ישנם גורמים רבים בדושן התורמים לנטייה של המפרקים להיות נוקשים או ”מכווצים“. הגורם העיקרי הוא הפחתת הגמישות של השריר עקב השינוי במבנהו, היחלשותו והצטברות רקמת שומן ורקמת חיבור. תבנית התפתחות הקונטרקטורות היא אופיינית מכיוון שקצב היחלשות השרירים שמסביב למפרקים אינה אחידה ונוצר חוסר איזון (צד אחד חזק מהשני) סביב המפרקים. חשוב לשמור על טווח תנועה תקין וסימטריה במפרקים השונים, היות וזה עוזר לשמור ככל האפשר על התפקוד, מסייע במניעת ההתפתחות של עיוותים מקובעים ושל בעיות של לחץ על העור. חשוב להבין שהילד משתמש למעשה בחלק מתבניות הללו על מנת להמשיך ולתפקד למרות חולשת השרירים המתקדמת – למשל נטיית הגו קדימה וההליכה על בסיס רחב החשובות לשמירת ההליכה למרות התקדמות חולשת השרירים. יחד עם זאת, רצוי שאלה תישארנה תבניות דינמיות ולא קונטרוקטורות קבועות, עד כמה שניתן.

Information based on consensus statement (published in January 2010)