בשלב ההליכה המוקדם, בנים יראו את מה שמתייחסים אליו כאל הסימנים ה"קלאסיים" של ניוון-שרירים דושן - תמרון גאוור (הכוונה לכך שהם זקוקים לתמוך בעצמם עם הידיים על הירכיים כאשר הם קמים מהריצפה), הליכה מתנודדת והליכה על קצות אצבעותיהם. הם עדיין יכולים לטפס על המדרגות, אבל לרוב מביאים את הרגל השנייה למעלה כדי שתצטרף לראשונה מאשר לעלות רגל אחר רגל.
שני שלבים מוקדמים אלו הם הזמן בו תהליך האבחון ככל הנראה יחל. (ראו אבחון מחלת הדושן).
מבדקים מסוימים יומלצו על מנת לזהות את השינוי בדנ"א או המוטציה הגנטית שגרמה למחלה. כדאי יהיה לבקש את דעתו של מומחה על מנת לפרש את המבדקים ולדבר על כיצד ישפיעו התוצאות על בנכם ובני משפחה אחרים.
בנים עם דושן בעלי סיכוי גבוה יותר לבעיות בתחום הזה.
חלקן בגלל ההשפעה שיש למחלה על המוח, חלקן בגלל המגבלות הפיזיות. תרופות מסוימות כמו סטרואידים משפיעות גם כן. תמיכה משפחתית היא חיונית, ואולי תצטרכו את דעתם של מומחים על מנת לטפל בבעיות מסוימת של למידה והתנהגות.
(ראו טיפול פסיכו-סוציאלי).
היכרות עם צוות פיזיותרפיה ( ראו טיפול שיקומי) בשלב מוקדם זה משמעותה כי אפשר יהיה להגיע בהדרגה למשטר של תרגילים על מנת לשמור על שריר גמיש ולמנוע או למזער היצרות במפרקים. צוות הפיזיותרפיה יכול גם לייעץ על תרגילים מתאימים לבית הספר על מנת לתמוך בהשתתפות.
זהו זמן מתאים לברר על אופציות כגון סטרואידים (ראו טיפול שרירי-עצבי) שיהיו מתוכננות לשימוש כאשר התפתחות הכישורים המוטוריים של הילד יגיעו לשלב שבו כבר אין התפתחות. בתכנון לשימוש בסטרואידים, חשוב לבדוק שכל החיסונים כבר הושלמו ולברר אם ישנם גורמי סיכון לתופעות הלוואי של סטרואידים שאפשר לצפות להם ולמזער אותם. למשל, יכול להיות שתצטרכו הדרכה לגבי שמירה על משקל.
בדרך כלל, בעיות עם שרירי הלב והנשימה לא צפויות להתרחש בשלב זה, אבל עדיין כדאי להכניס מעקב לתוך הבדיקות הרגילות במרפאה על מנת לבסס קו-בסיס(כלומר מה 'נורמאלי' עבור הבן שלכם). השגחה לבבית מומלצת בעת האבחנה ולאחר מכן כל שנתיים עד גיל 10. לאחר גיל 10, המעקב צריך להיות בתדירות גבוהה יותר. חשוב גם שלבנכם יהיה חיסון לדלקת ריאות ושפעת (ראו טיפול נשימתי).
Information based on consensus statement (published in January 2010)